חרדה היא תגובה אנושית מוכרת, וברמות מסוימות היא אפילו מועילה.

חרדה היא תגובה אנושית מוכרת, וברמות מסוימות היא אפילו מועילה. היא הופכת למטרידה כשהיא מופיעה בעוצמה גבוהה, נמשכת לאורך זמן ומתחילה לצמצם את מרחב החיים. הטיפ המקצועי המרכזי הוא לזהות את דפוס ההימנעות מוקדם ככל האפשר.
הימנעות היא הפתרון הטבעי של המוח: אם מצב מסוים מעורר אי נוחות, פשוט לא ניכנס אליו. הבעיה היא שההקלה קצרת טווח, ובטווח הארוך היא מלמדת את המערכת שהמצב באמת מסוכן. כך המעגל מתהדק, והרשימה של המצבים שנמנעים מהם מתארכת.
בגישת טיפול CBT עובדים על שני ערוצים במקביל. הראשון הוא הערוץ המחשבתי: זיהוי של פרשנויות אוטומטיות, בדיקה של מידת ההתאמה שלהן למציאות, וניסוח חלופות מדויקות יותר. השני הוא הערוץ ההתנהגותי: חשיפה הדרגתית ומתוכננת למצבים שנמנעו, בקצב שהמטופל שולט בו.
בין המפגשים יש מקום גם לכלים יומיומיים פשוטים. ויסות נשימה, שמירה על שינה סדירה, פעילות גופנית קבועה והפחתת קפאין בשעות אחר הצהריים משפיעים על רמת העוררות הבסיסית. אלה אינם תחליף לתהליך, אבל הם מקלים על ההתמדה בו.
מתי כדאי לפנות לפסיכותרפיסטית? כאשר החרדה משפיעה על תפקוד בעבודה, בלימודים או בקשרים, כשהיא מלווה בתסמינים גופניים חוזרים, או כשהיא נמשכת שבועות רבים. טיפול בחרדה בשלב מוקדם נוטה להיות ממוקד וקצר יותר מאשר טיפול שמתחיל אחרי שנים ארוכות של הימנעות. מדובר במידע כללי בלבד ולא בייעוץ אישי או באבחון.
קושניר נינה עובדת בגישה שמשלבת עקרונות מבוססי מחקר עם התאמה אישית לקצב ולצרכים של כל מטופל, מתוך הבנה שאין תבנית אחת שמתאימה לכולם.
כדאי גם להבין את ההבדל בין דאגה רגילה לבין חרדה שמצריכה התייחסות. דאגה ממוקדת בבעיה קיימת ומובילה לרוב לפעולה. חרדה, לעומת זאת, נוטה להתפשט לתרחישים עתידיים ולהתקיים גם כשאין איום ממשי, ולכן היא מתישה יותר ופחות מועילה.
תהליך טיפולי מסודר כולל גם הגדרה של מטרות ברורות בתחילת הדרך, מעקב אחר שינויים לאורך זמן, והתאמות בהתאם למה שעובד ולמה שפחות. שקיפות כזו מסייעת למטופל להבין היכן הוא נמצא בתהליך.
חרדה אינה חולשה אופי ואינה משהו שצריך להתגבר עליו לבד. הבנה של האופן שבו היא פועלת היא כבר צעד ראשון לעבר שליטה גדולה יותר.